גזר דין בתיק תת"ע 7250-11-11

מבוא

1.                  הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות במיוחס לו בכתב האישום, דהיינו בנהיגה במהירות של 171 קמ"ש בדרך שאינה עירונית בה המהירות המרבית המותרת היא 90 קמ"ש בלבד. הנאשם נפסל עד תום ההליכים, כשכב' השופט מ. כדורי קוצב את הפסילה לארבעה חודשים בלבד.

חומרת העבירה

2.                  " אין חולק על כך שמי שנוסע במהירות מופרזת וחריגה צריך להיענש, ואף בחומרה" (תת"ע 6600-02-12 מדינת ישראל נ' נ.ל ) . הנאשם נהג במהירות גבוהה ב - 81 קמ"ש מעל למותר!  מהירות כזו מהווה סכנה לשלום הציבור שכן " שליטתו על הרכב היתה מצומצמת ביותר אם לא בלתי אפשרית, והעובדה שנתפש בטרם נגרם נזק אין בה כדי להמעיט מהמסוכנות הנשקפת ממנו". ראה ב "ש (מחוזי י-ם) 5477/08 אבו כף מוחמד שם נפסל רישיונו של העורר עד תום ההליכים בשל נהיגה במהירות העולה ב-73 קמ"ש מעל למותר הבקשה לבטל הפסילה נדחתה.

העונש ההולם נסיעה במהירות מופרזת עד מאוד

3.                  " מתחם העונש ההולם בעבירה מסוג זה נע בין פסילה של ששה חודשים לפסילה של שלוש שנים, הכל בהתחשב בנסיבות העבירה ורכיבי הענישה האחרים". ראה דברי כב' השופט טננבוים ב תת"ע 4801-07-10 מ"י נ' שבאנה מיום 31.7.12. באותו מקרה הנאשם נתפס נוהג במהירות של 180 קמ"ש במקום 90 קמ"ש והוא נדון ל- 29 חודשי פסילה, 200 שעות של"צ, פסילה על תנאי וקנס 2,000 ש"ח. 

ב ע"פ 8798/04 ברבי נ' מ"י ערעור על חומרת העונש נדחה ונאמר ע"י כב' השופט חבש כי פסילה של 4 חודשים על מי שנהג 58 קמ"ש יותר מהמהירות המותרת הוא עונש קל. 

ברע"פ 1808/10 זיכרמן נ' מ"יבית המשפט המחוזי החמיר את עונשו של נאשם שנסע 67 קמ"ש מעל למהירות המקסימאלית המותרת מ-4  חודשים ל-16 חודשים. בקשת רשות ערעור נדחתה על ידי בית המשפט העליון. 

טיעוני המאשימה לעונש

4.                  המאשימה מדגישה כי לנאשם 3 הרשעות קודמות, שלושתן עבירות מהירות: האחת משנת 2001 והשתיים האחרות משנת 2011.  ב"כ המאשימה ביקשה להשית על הנאשם פסילה שלא תפחת מ-30 חודשים, פסילה על תנאי, מאסר על תנאי וקנס מכביד. לשאלתי מה יהא התנאי שיחול עליו המאסר על תנאי הסכימה לצמצמו לעבירות מהירות בהן המהירות תעלה  ב-50 קמ"ש לפחות על המהירות המותרת.

טיעוני הנאשם לעונש

5.                   ב"כ הנאשם התנגד להצגת העבר התעבורתי בטענה כי שתי עבירות המהירות האחרונות לא נעברו על ידי הנאשם. ביום 25/10/12 מאוחר למועד הטיעונים לעונש המציא לביהמ"ש מסמך המוכיח כי עבירות תעבורה אלו נמחקו מגיליונו של הנאשם (נעברו על ידי עובד חברה אחר), ונותרה לפיכך אחת משנת 2001 שחלה עליה התיישנות.   

6.                  הנאשם מבקש להקל עמו בשל הנסיבות שהביאו אותו לנסוע במהירות כזו. לטענתו מיהר לבנו התינוק שלא חש בטוב. בשעות הלילה, מאוחר לביצוע העבירה ולאחר שהנאשם שוחרר מתחנת המשטרה שם נחקר ונפסל רישיונו,  אושפז התינוק בבית החולים, הוא עבר בדיקות ושוחרר למחרת היום במצב "משביע רצון". מהתיעוד הרפואי שנמסר עולה כי  מדובר בחום שעלה וירד במשך ששת הימים שקדמו לאשפוזו, כך שאיני מוצאת כל הצדקה לנסיעה במהירות כה מופרזת שיכולה הייתה להיגמר באסון ובוודאי שלא הביאה את הנאשם מהר יותר לביתו, נהפוך הוא, הוא עוכב בתחנת המשטרה, כך שבדיעבד שום תועלת לא צמחה מכך, יחד עם זאת התרשמתי מהלחץ הנפשי הגדול שהנאשם היה שרוי בו בשל אשפוזו של בנו, שכן למחרת היום בו בוצעה העבירה בוצעה לנאשם הקראה, אולם דחיתי אותה כדי שיוכל להגיע לבית החולים ולבדוק מה קורה עם בנו ויתייעץ עם עו"ד.   

7.                  הנאשם הביע רצון לבצע שעות של"צ שיהא בהן כדי להפחית את מספר חודשי הפסילה שייגזרו עליו. בבקשה זו אתחשב, באשר התועלת שתצמח לציבור ממנה גדולה מהארכת משך הפסילה, שממושכת גם כך. 

גזר הדין

8.                  לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים והתרשמתי כי העבירה החמורה אותה עבר הנאשם הייתה חד פעמית,  אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים:

א.     לתשלום קנס בסך 4,000 ש"ח אשר ישולם ב-8 תשלומים חודשיים שווים ורצופים  החל מיום 10/1/13.  

ב.      פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 11  חודשים. מתוכן יש לנכות 4 חודשים בהם היה פסול עד תום ההליכים ו-3 חודשים נוספים אותם  המרתי ל-150 שעות של"צ, בהתאם להסכמתו של הנאשם, לפיכך בסה"כ ייפסל הנאשם ל-4 חודשים נוספים.

הנאשם יפקיד את רישיונו עד לא יאוחר מיום 10/1/13.